היתי ילדה קטנה בסוף כתה א',
הסתכלתי על ידיו ולא הצלחתי להבין איך הוא עושה את הדברים
המופלאים. -"אתה קוסם
אמיתי, תגלה לי איך אתה עושה את זה." – "שתגדלי תביני" הוא אמר
וחייך... עברו כמעט 4 שנים ולפני שבוע
הוזמנתי ליום הולדת משפחתי. ואת מי אני רואה. חחח את הקוסם. - "אתה זוכר
אותי." -"לא" הוא השיב. - "הופעת ביום ההולדת שלי, באמת עבר הרבה זמן.
אני רוצה להראות לך משהו." לקחתי אותו לחדר הסמוך, הדלקתי את המחשב
ונכנסתי לבלוג שלי."אני עשיתי
את זה" אמרתי והצבעתי על המסך. הוא התבונן במסך, אחר כך חייך ואמר -
"יש רגעים כאלה קסומים שרוצים שהזמן לא יגמר, חבל שאי אפשר למשוך את הזמן,
אני ממהר להופעה נוספת. הייתי נשאר כאן עוד הרבה זמן." ליויתי אותו
למכונית ובדרך שאלתי, -"את הספרים של הארי פוטר קראת." – "את כולם ואני בטוח שגם את קראת."
הוא נכנס למכונית ולפני שנסעהוא הביט בי, חזר ואמר "כל כך חבל שאי אפשר למשוך את הזמן... "
דניאלה
ישנם
לפעמים רגעים שאנחנו רוצים שלא יגמרו ושהזמן ימשך לתמיד
יש לכם כאן הזדמנות בלתי רגילה למשוך את הזמן בלי
מגבלות...
נכתב על ידי www.daniella.co.il, 19:32
9/1/2004
15תגובותהוסף תגובההוסף הפניה (TrackBack) לכאןקישור
ישיר לקטע
דף ארכיון:
להגיב ולקרוא תגובות אפשרי רק בבלוג הפעיל
