WWW.DANIELLA.CO.IL


 

אפרורי בחוץ, יורד גשם, הכל רטוב, הרוח מנשבת ו..

המשך הפוסט.../

הקטע נלקח מהבלוג:  מהגיגיה של חוזרת בתשובה  
שם הפוסט: מרק הירקות של סבתא...
כינוייה של הכותבת: גינגית


וכך מסתיים הפוסט "מרק הירקות של סבתא" שאותו כתבה גינגית:

מה קרה פה?
למה קצת מהמרק של סבתא מילא אותנו בעוד שהרבה מהמרק היוקרתי השאירנו בתחושת החמצה וחוסר שובע?
כי תחושת השובע לא באה מהמרק, היא באה מהתפילות שסבתא התפללה על המרק בזמן שבישלה אותו, היא באה מהתפילות ומהאהבה והרגש שסבתא השקיעה במרק. את זה שום מסעדה יוקרתית לא תוכל לחקות.
ואני חושבת על ילדותי שלי ועל זה שמעולם לא הייתה לי סבתא, מעולם לא למדתי את האמת, את המרק עם התפילות, המזוזה שדיברו אליה, הברכות על ראשי כילדה, האהבה הסבתאית הזו. כל החיקויים לא יכלו למלא את החלל הזה.

גינגית


הדעה שלי היא:
הסיפור כתוב בצורה נהדרת, אבל הסוף שלו נשמע לא אמין.
כי את המרק של סבתא כל אחד יכול לעשות אם יש לו את המתכון המתאים, ומרק שנעשה בבית יהיה תמיד הרבה יותר טוב אם ישימו בו את המרכיבים הנכונים.

לכן הייתי מעדיפה לקרוא את הסיפור לחוד ואת מוסר ההשכל לקרוא בצורה יותר עובדתית ורצינית.
 

את התגובות שניהלתי עם "גינגית"  בעקבות  העתקת הקטע תוכלו לקרוא בהמשך..

Imagine
 by John Lennon
Imagine there's no heaven
It's easy if you try
No hell below us
Above us only sky
Imagine all the people
Living for today

Imagine there's no countries
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

You may say I'm a dreamer
But I'm not the only one
I hope someday you'll join us
And the world will live as one

Imagine no possessions
I wonder if you can
No need for greed or hunger
A brotherhood of man
Imagine all the people
Sharing all the world

You may say I'm a dreamer
But I'm not the only one
I hope someday you'll join us
And the world will live as one

דמיין
מילים ולחן ג'ון לנון

דמיין שאין גן-עדן

זה קל אם תנסה...

אין גיהנום... מתחתינו

מעלינו רק שמיים

דמיין את כל האנשים

חיים למען היום א-הה

 

דמיין שאין מדינות

זה לא קשה לעשות

אין דבר להרוג או למות למענו

ואף לא דת

דמיין את כל האנשים

חיים חיי שלום יו-הו

 

תוכל לומר שאני הוזה

אך אינני היחיד

אני מקווה שיום אחד תצטרף אלינו

והעולם יהיה אחד

 

דמיין שאין רכוש

אני תמה אם אתה יכול

אין צורך ברדיפת בצע או רעב

אחווה של האדם

דמיין את כל האנשים

משתתפים בעולם יו-הו

 

תוכל לומר שאני הוזה

אך אינני היחיד

אני מקווה שיום אחד תצטרף אלינו

והעולם יהיה כאחד

   


 

תגובות

התגובות הבאות התנהלו ביני לבין גינגית - כותבת הסיפור.

 

תגובה שכתבתי בבלוג של גינגית

דניאלה (האתר שלי) , 18:31 28/2/2004:
שלום לך גינגית
היום כתבתי פוסט, ובעצם כולו בנוי על הסיפור הנפלא שלך מרק הירקות של סבתא.
יותר נכון להגיד העתקתי אותו אלי וכתבתי עליו ביקורת, אולי לא כל כך מחמיאה. אבל זה מה שהרגשתי.
לא כתבתי דברים מעליבים, או מזלזלים, להיפך אני מעריכה כל אדם שמאמין בדברים שהוא עושה, ומנסה למצוא דרך להעביר את זה גם לאחרים.
בבלוג שלי יש הרבה כניסות ואני מתארת לעצמי שבעקבותיהם יהיו כניסות נוספות גם לבלוג שלך. וכמו שאת מאמינה "שהכל בא משמים" אז ניתנה לך משמים הזכות ואפשרות נוספת להביע את הדעות שלך. ולפי מה שקראתי בחטף את גם כותבת אותם בצורה יפה ומעניינת.
שיהיה לך שבוע טוב!

דניאלה


הוסף תגובה לתגובה

 גינגית , 13:48 1/3/2004:
נקווה שדברי יזכו אי מי.
:-)
הוסף תגובה לתגובה

 גינגית , 13:58 1/3/2004:
אגב, ביקרתי אצלך. יש לך בלוג מושקע חבל"ז.

 


תגובה שכתבה גינגית בבלוג שלי

גינגית , 13:54 1/3/2004:
יקירתי, קצת התפספסה הפואנטה. מרק הירקות של סבתא הכיל בתוכו דברים שלא ניתן לקבלם משום מקור אחר. הדברים האלו הם התפילות שסבתא היתה לוחשת לתוך המרק. סבתא היתה מכניסה ירקות למרק ומתפללת שהנכד לא יצטנן, ושיהיה לו טוב, ושיגדל להיות מוצלח...

התפילות זה התבלין שחסר בכל מרק שהכין מישהו שלא השקיע בו רגש. לתפילות אלו אין תחליף.

ובהזדמנות אספר לך משהו מדהים. גוי אחד גר ליד משפחה של יהודים. יום אחד, הגיע למשפחה של היהודים ונתנו לו לטעום מהצ'ולנט. הצ'ולנט היה כל כך טעים לו עד שאחרי השבת בא לבקש את המתכון. נתנו לו מתכון, הוא הכין ו... לא היה לו טעים.

על כל מאכל של שבת נוהגים לומר "שיהיה טעים לכבוד שבת קודש". אמירה זו מוסיפה קדושה לתבשיל וטעם שרק הרכיבים בעצמם לא יכולים לתת.

לכן אם תטעמי 10 מרקים שכל אחד הוכן על ידי מישהו אחר, וכל אחד עשוי בדיוק מאותם הרכיבים, בכל זאת לכל אחד יהיה טעם שונה.

זה היה הסוד, של המרק של סבתא.

הוסף תגובה לתגובה  

דניאלה (האתר שלי) , 17:17 1/3/2004:
קודם כל אני שמחה שהגבת כמו שקיויתי (שלא נעלבת שהעתקתי קטע שלך וכתבתי עליו ביקורת)
ובקשר למה שכתבת עכשיו אני אענה לך בהקדם. אני צריכה לחשוב על התשובה
דניאלה
הוסף תגובה לתגובה

 דניאלה (האתר שלי) , 20:33 1/3/2004:
גם אני אספר לך סיפור מדהים
היו שני אחים ששניהם החליטו להיות משהו בחיים: אחד למד משהו והשתדל להגיע איתו להישגים ולהעשיר את העולם בהישגיו. ואילו השני החליט שהוא לא ינהג כמו אחיו, הוא יעמוד מהצד ויתבונן תמיד יהיה משהו לא בסדר. הוא ימצא אותו. וזה יהיה המשהו המיוחד שבו.
כל האנשים שפגשו את האח החכם אמרו "תראו כמה הוא חכם ואיזה מח יש לו אבל הוא לא עושה איתו שום דבר". אבל דווקא בגלל זה הם היו משוכנעים שיש בו משהו מיוחד.
כשהיגיעה שעתם התייצבו שני האחים בפתח גן העדן. ומי מהם נכנס לגן העדן?
תמיד רק אחד מהם יכנס והוא יהיה אותו אחד שהמספר מזדהה איתו.
(במקרה אני לא אוהבת מרק, ולא צולנט. אבל סבא שלי מאוד אוהב את המרק של סבתא. יכול להיות שתגידי שזה רק בגלל שהוא רגיל לאכול אותו. אולי...).
דניאלה

אני מודה לך על המחמאות. ואם את מעוניינת אשמח לשמוע את דעתך: למה אסור לאדם דתי להקשיב לדעות של אדם חילוני? (ראי בפוסט הקודם שכתבתי)
אני מתכוונת למשפט הבא:
כשאפיקורס מדבר,
הוא מוציא מפיו אדים ארסיים שפוגעים בנו.
לכן עלינו להיזהר מלשמוע דבריו.
(רבי נחמן מברסלב).

כנראה שיש הרבה פירושים למשפט הזה. הייתי מעוניינת לשמוע את שלך. את כותבת מאוד יפה ואני חושבת שתוכלי להוסיף בשפתך העשירה תגובה יפה
דניאלה

הוסף תגובה לתגובה

  

גינגית , 15:19 3/3/2004:
קודם כל דניאלה, צריך לדעת מהו אפיקורס. אפקירוס אינו אדם לא מאמין. זה נקרא אתאיסט. אפיקורס הוא אדם שמכיר את הדת על בוריה, אבל כופר בה להכעיס ומשתדל להשמיצה ולצאת נגדה בפומבי (זה על רגל אחת, הנושא די סבוך).

לכן מה שרבי נחמן אמר זה, שמי שבא לבזות ולהשמיץ, מפיק ארס מפיו (רעל). כי חז"ל מלמדים אותנו, שגדול המחטיאו יותא מההורגו. הכוונה היא, שאם מישהו רוצח מישהו, מגיע לו על כך עונש, אבל הנרצח יש לו חלק לעולם הבא בהתאם למה שעשה בעולם הזה. האפיקורס שמחטיא אנשים (מחטיא - גורם להם להחטיא את המטרה שלשמה נבראו) גורם להם לאבד לא רק את העולם הזה, אלא גם את העולם הבא. לכן עונשו גדול יותר.

בקשר לשאלתך לגבי דיעות חילוניות, פירטתי באתרי, אביא את התשובה גם לפה בשבילך.

כל דבר שמדובר הרבה, מאבד מערכו. למשל כשקורה לאדם משהו מרגש, הפעם הראשונה שהוא מספר על כך הוא מתרגש. בפעם השניה, קצת פחות וככה ככל שמספר יותר, רמת הריגוש יורדת. גם הנושאים של בינו לבינה, ככל שמדברים עליהם יותר, כך הקדושה שבהם, הייחודיות שבהם, יורדת ונתן לראות כיום שנושא זה הפך לנושא נדוש כמו ללכת לשירותים (סליחה על ההשוואה). אי לכך, כל הקדושה (הייחודיות) שהיתה עד לפני 100 שנה אפילו ביחסים של בינו לבינה כיום כבר לא קיימת. אין ערך עליון לנושא הזה.

למשל פעם, עוד בתקופת התנ"כ, על עבירה של אשת איש (עריות) היה עונש מיתה. כיום, אם מישהו כבש אשתו של מישהו אחר (ברצון או שלא) הרי זה נושא לגאווה וכבר ראיתי בלוגים שזה הנושא המרכזי שם. אז מה נשאר מקודש בחיי זוגיות?

כל נושא, ככל ששומרים אותו יותר קדוש ומרומם, כך הוא נשמר בטהרתו. הבית היהודי הוא הנושא המקודש ביותר. כל מטרת האדם החרדי היא הבית. לימוד התורה, גידול וחינוך הדור הבא.

בקרב הציבור החילוני, לא נשארו בזה ערכים מקודשים.

מי שרוצה לשמור על ערכים אלו צריך להתרחק ממי שלא. זה הכל
:-)

 

גינגית , 15:20 3/3/2004:
סליחה דניאלה, כנראה שלא שמתי לב. פשוט לא ידוע לי שאסור לשמוע דיעה חילונית. צריך להתרחק מדיעות מסויימות לא בגלל שהן עלולות לסתור את הדת, כי זה לא יכול לקרות ולא יקרה, אלא בגלל שכל דבר שאדם שומע/רואה, משפיע על הנשמה שלו ועל ההתקדמות הרוחנית שלו. אם את רוצה דוגמא להתנהגות זהה לחלוטין בחברה הלא דתית, תקחי למשל אמא שלא רוצה שהילד הקטן שלה ישהה בחברה מסויימת שגוררת אותו להתנהגות לא מוסרית, או לשימוש בסמים אפילו. אותה אמא תעשה מאמץ עליון לשמור על ילדה מהשפעות שליליות.

ההשפעות של הרחוב החילוני נחשבות להשפעות שליליות להורים שרוצים שילדיהם ילכו בדרכה של תורה. למה? כי האדם מורכב משני חלקים - החלק הגשמי שלו (הפיזי) והחלק הרוחני. החלק הפיזי שואף לתענוגות פיזיות, והחלק הרוחני שואף לתענוגות רוחניות. מטרת האדם הדתי היא להשליט את החלק הרוחני של האדם על החלק הפיזי. את זה לא ניתן לעשות כשהחלק הפיזי כל הזמן נמצא מול העין מגרה ומושך את הילד לכיוונו. חז"ל אומרים שמה שהעין רואה, הלב חומד. זה ככה בכל תחום בחיים, לא רק בדת/חילוניות.

אם כל זאת, ישנם נושאים שלא מדברים עליהם כמו היחסים שבינו לבינה. למה?

כל דבר שמדובר הרבה, מאבד מערכו. למשל כשקורה לאדם משהו מרגש, הפעם הראשונה שהוא מספר על כך הוא מתרגש. בפעם השניה, קצת פחות וככה ככל שמספר יותר, רמת הריגוש יורדת. גם הנושאים של בינו לבינה, ככל שמדברים עליהם יותר, כך הקדושה שבהם, הייחודיות שבהם, יורדת ונתן לראות כיום שנושא זה הפך לנושא נדוש כמו ללכת לשירותים (סליחה על ההשוואה). אי לכך, כל הקדושה (הייחודיות) שהיתה עד לפני 100 שנה אפילו ביחסים של בינו לבינה כיום כבר לא קיימת. אין ערך עליון לנושא הזה.

למשל פעם, עוד בתקופת התנ"כ, על עבירה של אשת איש (עריות) היה עונש מיתה. כיום, אם מישהו כבש אשתו של מישהו אחר (ברצון או שלא) הרי זה נושא לגאווה וכבר ראיתי בלוגים שזה הנושא המרכזי שם. אז מה נשאר מקודש בחיי זוגיות?

כל נושא, ככל ששומרים אותו יותר קדוש ומרומם, כך הוא נשמר בטהרתו. הבית היהודי הוא הנושא המקודש ביותר. כל מטרת האדם החרדי היא הבית. לימוד התורה, גידול וחינוך הדור הבא.

בקרב הציבור החילוני, לא נשארו בזה ערכים מקודשים.

מי שרוצה לשמור על ערכים אלו צריך להתרחק ממי שלא. זה הכל
:-)


הוסף תגובה לתגובה
 

דניאלה (האתר שלי) , 18:14 3/3/2004:
גינגית שלום
בתגובה הראשונה שכתבתי בבלוג שלך סיפרתי לך שאת הפוסט לא כתבתי כדי להקניט, להרגיז או ללעוג אלה שאת הסיפור היה רצוי להפריד. סיפור לחוד והסברים לחוד. וכתבתי לך שאני מעריכה אנשים שמוצאים את הדרך שלהם, וגם מוצאים את הדרך להעביר את זה לאחרים. התגובה הזו שלך היא ההוכחה שכמו שאת כותבת סיפורים בצורה נפלאה, את גם יודעת להסביר בצורה יפה את הדרך שלך בחיים.
אני מבינה שחוזרת בתשובה זו מישהי שהיתה פעם חילונית והפכה לדתייה. אז כנראה שהכל יכול לקרוא בחיים...
בשלב הזה של החיים שלי טוב לי בדרכי ואני נשארת חילונית. אולי כשאהיה גדולה הדיעות שלי ישתנו. כרגע קשה לי להאמין שזה יקרה.

אני מאחלת לך הצלחה, ואני אסיים כמו שקראתי שמסיימים באתרים דתיים - אם עזרתי במעט שאת הדיעות שלך יקראו עוד כמה אנשים, הכל משמים וגם זה לטובה.
ומצחיק שהכל התחיל מסיפור תמים, פשוט ונפלא מ... מרק הירקות של סבתא
בידידות דניאלה


הוסף תגובה לתגובה

 גינגית , 12:57 4/3/2004:
דניאלה, אין לי ספק שאת תגיעי רחוק. וכן, הייתי חילונית בעברי הלא רחוק. במקורי אני מקיבוץ של השומר הצעיר, את רוב שנותי הבוגרות חייתי באנגליה, בלונדון, התבוללתי, חזרתי ארצה, ובמקרה התחלתי לקרוא מאמרי חז"ל. האמת שבזה הדהימה אותי. אם תרצי פעם לקרוא איך חזרתי בתשובה, תוכלי למצוא את זה פה:
http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=19897&blogcode=270864
[זה רק חלק א', תמצאי בבלוג את השאר]

לקרוא זה בהחלט לא מחייב אף אחד אבל זה תמיד מענין.
:-)

 

הוסף תגובה לתגובה  

דניאלה (האתר שלי) , 17:08 5/3/2004:
גם דעתי כדעתך,
לקרוא זה בהחלט לא מחייב אף אחד, ואני שמחה שאף אחד לא מונע ממני ומהקוראים בבלוג שלי את האפשרות להכנס לבלוג שלך ולקרוא את הדברים המעניינים שאת כותבת.
חבל רק שבציבור הדתי מונעים מילדים דתיים להכיר את עולמם של הילדים החילוניים. אני בטוחה שאם הייתה להם אפשרות לראות ולדעת הם היו יכולים למצוא שלא הכל גרוע בעולם החילוני ושיש גם דברים חיוביים שההורים שלהם לא שמו לב שהם קיימים.
אני מודה לך על כל התגובות. הם הוסיפו הרבה תוכן ועניין.
 

סוף

 דניאלה


WWW.DANIELLA.CO.IL